לחץ להגדלה
1996
לחץ להגדלה
בטאבה 1996
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
20 ליוני 1995 - אילן בחדשות ערוץ 2 - חלק ראשון
(לחץ להצגה)
אילן משנורקל בחוף אלמוג
(לחץ להצגה)
לקטעי אודיו ווידאו נוספים לחץ כאן
חוה קרופיק הדליק/ה נר לזכרו ב-28/11/2016: "בן יקר שלי אוהבת ומתגעגעת עוד מעט יום הזכרון ואתה כל כך חםר לי".
 
Josh Josh Grandes הדליק/ה נר לזכרו ב-14/07/2015: "Hi, I have recently visited your website and figured I could help you optimizing it for all mobile devices. Our experts have extensive knowledge of all latest innovations providing the best in mobile-optimized web performance and security. We would gladly design mobile-optimized landing pages for any of your online campaigns if needed. Please let me know if you find this interesting. All the best, Joshua Grandes AgentGrpahics. Email - josh@agentgraphics.com".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר אילן קרופיק, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר אילן קרופיק, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
לאמא ואבא 30/7/2005 
אילן הקדיש את הקטע הנ"ל להוריו ,שלשה ימים לפני האסון ,  לחגיגת 50 שנות נישואיהם,אך לבסוף המסיבה בוטלה.



לאמא ואבא : לרגל חתונת הזהב




 




היום, לפני 50 שנים בקיץ חמישים וחמש,




נישאו אבא ואמא באוגוסט חם כמו אש.




הם הכירו בזיכרון יעקוב של שנות החמישים




היא עולה חדשה מהונגריה, והוא בן למשפחת מייסדים.




אבא אך סיים את שרותו בצבא , וכבר חטף




את אמא אל מתחת לחופה.




הם רצו להתחתן כשהיו רק ילדים ,




אך בכל זאת נישאו אחרי שהחזירו את המדים.




הם קבעו את ביתם ברחוב המייסדים ,




ליד סבא וסבתא היחידים והמיוחדים.




 




בשנות -60 לא היו כרישי נדל"ן ,לא גבעת עדן




או חוות הברון.




זה היה אבא שבנה חצי זיכרון .




קם בבוקר עם פטיש ומסמרים ,




ואמא בבית מגדלת את הילדים.




 נותנת את כל הלב והנשמה




ואבא חוזר עם שקיעת החמה.




עולה על פיגומים ומערים לבנים




בונה בית עגול ובתים לגרמנים.




 




אחרי שגדלנו, ירון אילן ויצחק.




אמא יצאה ללמוד ,ואף אחד לא צחק.




היא הפכה לעובדת סוציאלית עם הרבה אהבה ,




והמון זיכרונים חייבים לה תודה.




ואם נביט באלבום התמונות ,אבא טס לאפריקה




וראה שם שחורות .




אבל מיהר לטוס הביתה את אמא לראות.




ובזיכרון  הכל מתנהל כלפנים ,




אמא עובדת,




ונותנת את הלב לפונים.




 אבא עובד בתנובה




 ומשקיע שם שנים, מפסל בברזל ,פסלים בהמונים




וכך מסתיימות להן גם שנות השמונים.




שנות התשעים חולפות, והאלפיים בפתח ,




זה הזמן לצאת לגמלאות ולהשתחרר מהמתח.




ועכשיו,ביחד אתם סוגרים חמישים




זוג למופת ,עם המון חברים ושמונה נכדים.




יכולים לרוות נחת ,שאילו החיים.




ומי ייתן שגם אחרי חמישים שנה




 תחיו כך יחדיו ומעליכם השכינה.


קול אוושת הלב (אוקטובר 1980) 

יד נאחזת ביד הלופתת


ועוברות שתי מהלומות


המכות בשני הלבבות ,


ההופכות  למנגינה חרישית


שאינה  נשמעת


אלא הולמת בשקט


כקול המיית גלים.


כשגל רודף גל


ועוטף אותו  באהבה,


וכגל אחד שבים הם אל הים


על שירים (אוקטובר 1980) 

חותם של עצב


 מהול בדמע


 שיר הרגש ליטפה ,


 עברו ברטט


 אל הדפים הבודדים,


 ונשרו ישר


 מתוך מצולות הלב:


 נמחקו ואינם,


 נשפכו כאל תוך מעמקים .


שלכת באור שחר (אוטובר 1980) 


האור  האדום


הפך כתום


נבלע לפתע


בכחול כהה


שהפך בן רגע


לאפל דוהה.


 


 


דעך יום,ועלו כוכבים,


הם באו עם הדממה.


בצד הדרך עמד


עץ בודד שעליו נשרו


מצינת הסתיו הנצחי.


אט עברו קרני השחר


בין ענפיו , והגוון הכסוף נמוג, ופינה מקומו לאור .


 


שבילים (מרץ 1982) 
פוסע לאט בשביל הצר,
בין עצי צפצפה גבוהים
ואקליפטוסים סבוכים,
הולך בשביל השדרה,
פעם בצעדי חתול,
פעם בצעדי עכבר,
עובר שבילים שנראים
מחדש כמו בעבר.

ולפי הקור השורר באויר,
אני יודע שהדרך
עדיין ארוכה ועקלקלה
להגיע לשם ......
לאילנה היקרה (נכתב ע"י אילן לרגל פרישתה של אילנה ,רכזת היסטוריה בבי"ס - יוני 2005) 

אנו חברייך לצוות ,כולנו חייבים לך המון
תודה ואהבה.


את היית לנו הכוהנת הגדולה של ההיסטוריה
שהעשירה אותנו בידע וחכמה.
וליווית כל אחד מאתנו כמו מגדלור
בחשכה .
שהרי עבורנו ,מהראשון עד האחרון
תמיד שלפת מהשרוול עצה קטנה
או איזה פתרון .
בכל פעם ,שנזקקנו למי שידבר עם הממונים
מצאנו יד מושטת והרבה ניחומים.
ולימדת אותנו כל יום מחדש כיצד זה
הדיפלומטיה יודעת לחולל  פלאים.
נכון, אמנם בשנה הבאה בחרת שלא ללמד בכיתות עמוסות תלמידים  .
אבל מאתנו אילנה ,לא כל כך מהר נפרדים
וכדברי השיר מלון קליפורניה נסיים בחיוך חביב:
 "you can check out any time you like
but you can never leave  !                
מאתנו "משפחת ההיסטוריונים" באהבה והערכה
ליאן,איתן,ענת ,בתיה ואילן.
 



 


תגובה שאילן כתב על כתבה שפורסמה ב-YNET 


(קטע זה נכתב כתגובה למאמר שבו נכתב כי אינדיאנים דורשים
פיצויים  בבית משפט על אובדן שטחים שנגזלו ע"י הלבנים.)

קישור לכתבה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3100001,00.html

תגובה מספר 24 היא התגובה של אילן


להלן מפת הדרכים
מאת "שור יושב"
ליטל ביג הורן



1. בשלב ראשון ייסוגו חיוורי הפנים משטחים שכבשו בשנים
     1875-1890 מאורגון ,טקסס וניו מקסיקו .
     לאנשינו יינתנו :טומהוקים ומקלות מעשנים ,וזאת בכדי שנוכל לעשות   
     סדר בין השבטים "בלי בג"ץ ובלי צל"מ .



2.  בשלב שני ייסוגו חיוורי הפנים מהתנחלויות שהוקמו לפני שנחקק חוק
     הקונגרס משנת 1867אשר קובע כי יש להעביר את אדומי העור
     לשמורות.  ותוקם מדינה אינדיאנית עצמאית .



3.  לבסוף תינתן זכות שיבה לצאצאי הלוחמים המהוללים של שבטי הסיו
    אפאצ'י ושירוקי . אשר יעברו מן השמורות אל הערים . אנו גם דורשים כי
   חיוורי הפנים  יחזרו לארץ מוצאם מעבר לים הגדול וייקחו אתם
   גם את מתיהם (חוץ מאלה שקורקפו")
    כדברי המשורר הלאומי "דורך על מתים"



    4.  אנו דורשים כי תחזירו את המישורים הגדולים לביזונים (באפלוס)
        ואת הגבעות לדובים. עליכם לפנות את האבנים הגדולות שבמזרח
        לחוף  הים . ובמיוחד את המקום שבו היו הבניינים המעשנים הגדולים
        שהיום אתם קוראים לו גראונד זירו. בשטח הזה יש ליישב חזרה את
        שבט המנהטן.



   5. אנו בתמורה מוכנים להחזיר את הכובע של גנרל קסטר ואת החרוזים
        והזכוכיות שבתמורה להם נתנו אבותינו את אדמותיהם. אגב , נשארו
      לנו גם כמה בקבוקים ריקים של מי אש.



       בהכנעה שלכם ולא שלי
       על החתום
        Sitting bull               
      


 
אם יש לך חומר מתאים מפרי עטו אנא שלח על כך הודעה למנהל האתר.
 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©