לחץ להגדלה
ירח דבש בסקוטלנד 1995
לחץ להגדלה
בפולין עם משלחת מביה"ס 1995
לתמונות נוספות באלבום לחץ כאן
20 ליוני 1995 - אילן בחדשות ערוץ 2 - חלק ראשון
(לחץ להצגה)
אילן משנורקל בחוף אלמוג
(לחץ להצגה)
לקטעי אודיו ווידאו נוספים לחץ כאן
חוה קרופיק הדליק/ה נר לזכרו ב-28/11/2016: "בן יקר שלי אוהבת ומתגעגעת עוד מעט יום הזכרון ואתה כל כך חםר לי".
 
Josh Josh Grandes הדליק/ה נר לזכרו ב-14/07/2015: "Hi, I have recently visited your website and figured I could help you optimizing it for all mobile devices. Our experts have extensive knowledge of all latest innovations providing the best in mobile-optimized web performance and security. We would gladly design mobile-optimized landing pages for any of your online campaigns if needed. Please let me know if you find this interesting. All the best, Joshua Grandes AgentGrpahics. Email - josh@agentgraphics.com".
 
לנרות זיכרון נוספים לחץ כאן
להדלקת נר לזכר אילן קרופיק, אנא מלא את הטופס הבא:
שם פרטי:
שם משפחה:
תוכן: (עד 120 תווים)
הדלק
נקה
לשליחת הודעה למכריך על אתר לזכר אילן קרופיק, אנא מלא כאן את כתובות הדוא"ל שלהם:
שלח
נקה
אם ברצונך לקבל הודעה בדוא"ל בכל פעם שאתר זה מתעדכן, לחץ כאן
  [סה"כ 15 רשומות] לדף הבא 2  1 עמודים 2 מתוך 1 עמוד מספר 
אילן יקירי / עפרה קרופיק (רעיה)

אחת עשרה שנים חיינו ביחד,


אחת עשרה שנים יקרות.


אחת עשרה שנים שאם נפרוט אותן לחודשים, לשבועות, לימים, לשעות ולדקות – משמעות הזמן תהייה אחרת.


 המשמעויות והאהבה נתגלו דווקא בפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים של היום יום.


באותם הפרטים הקטנים אשר חיברו בינינו  כזוג וחיברו אותך באהבה לילדינו. באותם פרטים אשר נתנו תחושת בטחון אחד לשני ויצרו בגופנו עמוד שדרה זקוף ומוגן.


אני מתגעגעת לכל אותם פרטים קטנים.


אני מתגעגעת לימי שישי בבוקר כששנינו היינו ביחד, נסענו לקניות , לסידורים וכולם ראו עד כמה אנחנו מחוברים.


אני מתגעגעת להליכות המשותפות בשעות הערב, זמן בו  התנתקנו מעט ממרוץ החיים. בהליכות אלו דברנו על כל מיני נושאים ותוך כדי כך הרחבת בפני אופקים.


אני מתגעגעת  לאותם רגעים בהם הקשבת לי במלוא תשומת הלב  ונתת לי להרגיש שאתה איתי ורק איתי.


אני מתגעגעת לחברות הקסומה בינינו, לחום ולאהבה שהקרנת  כלפינו. לעזרה שהגשת לכל דורש.


אני מתגעגעת לדאגה  ולפינוק.


לימים הטובים  שבהם היינו משפחה עליזה ומאושרת.


לימי ההולדת, אותם חגגנו ארבעתנו, בשמחה, באינטימיות של חיק המשפחה.


 לנסיעות המשותפות לאילת ולאתרים נוספים.


 לערבי השבת והשבתות בהן היינו כולנו ביחד, כנפש אחת מחוברת.


לסיפורים שסיפרת  לילדים ולסבלנותך  כשענית לשאלותיהם האינסופיות.


להצגות חנוכה, כשהיית מציג בגן הילדים של עידו הבכור, תוך  הבטחה שגם תורו של איתי יגיע...


 


יש  לנו ממך כל כך הרבה זיכרונות. כל זיכרון  טמון בדקות, השעות, הימים, החודשים והשנים שהיו בתוך חיינו המשותפים. חלקם מביטים בנו מבעד הציורים שציירת, מבין התמונות האילמות,  צילומי הוידיאו וספרי ההיסטוריה  המונחים על המדפים בכוננית  וחלקם טמונים  עמוק בתוך ראשנו .


 


לא נותר לנו דבר מלבד הגעגוע. אותו  געגוע כואב, מציק ומדגדג  של ילדינו ושלי.


ובתוך  אותו  געגוע נמצאת


האהבה.


האהבה שלי ושל איתי ועידו– אליך.


 


עפרה

אילן-חבר / חיים ויעל (הורים של תלמיד)


בית הספר,ערב,צללים שחורים
אורות דולקים,רק בחדר המורים
בערב ההוא,נפתחה עונה חדשה
ביהדות ניגע כאן,בצורה רגישה.



הורים ומורים מציגים את עצמם
ומספרים על מטען היהדות שעימם
כל אחד,מספר קצת,על יחסו לדת
הסיפורים,שונים זה מזה,לא מעט.



וכל מי שמדבר, מעצמו קליפה מוריד
ומזר מוחלט,אתה חש אליו סימפטי וידיד
מציג עצמו כ"אילן המורה להיסטוריה", האדם שממול יושב
"אני אשאל עליו את בני השמיניסט",אני לעצמי חושב.



וכך,אחת לשבועיים בערב,מפגש
לומדים על היהדות ועל הלומדים דבר מה,חדש
וכך את האחרים ,אתה לומד להכיר
ובניהם נופלת מחיצה וגם קיר .



ומהלימוד המשותף,אתה,אותם מכיר יותר
את חלקם מחבב ואת חלקם יותר.
ובסוף השנה,נפרדים בחום ובחיוך נרגש
ומאחלים זה לזה שניפגש בשנה הבאה מחדש.



כעבור בערך שנה,טיול ברמת הגולן
טלפון מצלצל ומודיע :"נפטר,אילן"
נוהג בערפל,מתקשה לראות
מלבד הערפל,ים של דמעות.



בוכה על אדם, בוכה על חבר
בוכה על מי שכה כיף,היה לשומעו מדבר
בוכה על המוח החריף והידע המופלא
על הצניעות הענווה והגדולה.



בוכה על האדם, שאיתו היה כיף להתבדח
ושהומור אצלו,נהג תדיר להתארח.
בוכה עליו,אבל בעצם עלינו
ועל החסר הגדול,שנוצר בנינו.



זולגות הדמעות,כמו בביקור אצל בר יוחאי
עת התפללתי לנס "שיקרה הלוואי"
וכמו בתפילות בוקר, עת איחלתי החלמה מלאה
וקיוויתי לא לבקר במסגרת "שבעה"



יש אנשים,שאתה מכיר שנים מספר
ואתה אליהם,לא מרגיש מחובר
ויש אנשים,שהיכרות של שעות
מספיקה כדי בהם,חבר לראות.



אילן,אדם בעל ידע עצום ורב
ועם זאת,צנוע חבר'מן ועניו
משעור לשעור,את ליבנו כבש
עת מחוכמתו האיר את בית המדרש.



ומבני הבכור למדתי,שגם תלמידיו
ידעו והכירו בכל כישוריו
וגם אצלם,שם טוב הוא רכש
ובנועם הליכותיו,לבבותיהם כבש.



לאילן היו תוכניות, לשנה הזאת
הוא לא ידע,שהיא תהיה כזאת
והוא התכוון,מפגשים על היסטוריה בשלוב סרטים ,לקיים
ואני ויעל זוגתי,פה אחד החלטנו-להיות בהם.



כי כאשר אתה פוגש,מקור כזה של חוכמה
אתה אליו,מרצון,נמשך בעוצמה
ורוצה עוד מרגליות,מפיו לשמוע
ודברי חוכמה,ממעיינותיו לגמוע.



אילן,מספר שעות בלבד,בילינו יחדיו
וזה הספיק לכולם,כדי בדמותך להיות מאוהב
ואני מתאר לעצמי שמי שזכה את אילן להכיר יותר
נפלאות ורבות מאלו יכול לספר.



מצד אחד אני עצוב,מצד שני חש בר מזל
שזכיתי להכיר את אילן,בכלל
ואני מרגיש,כמי שבחייו עבר כוכב שביט
ואני עוד על שולי זנב אשו,מביט.



לאשתו של אילן,הוריו וילדיו רוצה אני להגיד
לנחם,קטונתי,מלאכה בלתי אפשרית היא תמיד
אבל מאמין שבשנים שאילן היה עימכם
זרע הוא מאופיו הטוב בכם,זרעים שינביטו אילן טוב בכם .



שוב ערב ,צללים שחורים
אורות מאירים על תאים אפורים
נזכר באותו ערב, פתיחת עונה חדשה
מודה על שזכיתי להכיר נשמה עצומה ורגישה.



אילן ,ידידנו
יהי זכרך ברוך



מחיים ויעל 
ואני משוכנע שגם בשם כל חברי בית המדרש



 

למשפחתו של אילן היקר / רולף (אין )   לקריאה  
הזכרון שלי מאילן / אסף אלמוג (תלמיד)   לקריאה  
דברים לזכרו של אילן , בננו האהוב ז"ל . / חוה קרופיק (אמא)   לקריאה  
אילן יקר / נירה פורת (חברה לעבודה)   לקריאה  
To Ilan / מינורו שימדה (חבר )   לקריאה  
פרידה מחבר יקר- מפאני בן-חמו / פאני בן-חמו (חברה קרובה)   לקריאה  
סיפורה של תמונה (מכין חומר בהיסטוריה) / עפרה קרופיק (רעיה)   לקריאה  
אילן / אורה קרופיק (גיסה)   לקריאה  
אילן יקירי / אילנה אהרה (רכזת היסטוריה בבי"ס ליידי דיוויס)   לקריאה  
להוספת דברים לזכרו לחץ כאן 
  [סה"כ 15 רשומות] לדף הבא 2  1 עמודים 2 מתוך 1 עמוד מספר 
שם פרטי:
שם משפחה:
חיפוש מתקדם
דף הבית |  יצירת אתר זיכרון |  מידע לאבלים ולמנחמים |  אודות "עד עולם" |  תקנון |  צור קשר |  כל אתרי ההנצחה
כל הזכויות שמורות ©