אילן יקירנו  / איריס ברזילי
עומדים אנו אל מול חלקתך
וממאנים להאמין ,כי אנו נפרדים ממך
חלום היה לכולנו לראותך שב אל צוות המורים
במלוא חיוניותך ומיטבך
הלומי תדהמה קבלנו אמש את הידיעה על
אובדנך
חדר המורים עצר נשימה,כי איבדנו בן משפחה
אותך
משפחת "ליידי דיוויס" המומה וכואבת את
אובדנך
לו רק ראית,אילן,כמה חברים הגיעו להפרד
ממך
היית מבין עד כמה אנו אוהבים אותך ומכבדים
את זכרך ואישיותך
משפחת "ליידי דייויס" אבדה אתמול חבר
ומורה מן השורה הראשונה
כידידה קרובה שלך,אילן,היכרתי בך הרבה
תכונות נפלאות מעבר להיותך
מורה מופלא
מידי יום אל חדר המורים נכנסת במלוא המרץ
וחדוות העבודה
רוח ההוראה זרמה בדמך
ומערכי היושר והמוסרהשתדלת להנחיל  לכל
תלמיד ותלמידה
תמיד ניתן היה לבקש את עזרתך ואתה נענית
בחיוך
ובהנאה
מסירותך לתלמידיך היתה ללא גבול ומידה
ראית בהוראה שליחות ולא עבודה
על כיתותך ניצחת כמנצח במקהלה
רוחב אופקיך וידיעותיך רתקו את הסביבה
רוח נתינתך בהוראה ובחברה היתה תמיד
גדושה
ידעת להיות שותף לעת שמחה ולעת צרה
ידעת לכבד כל חבר וחברה
איש מאתנו לא מאמין עד עתה
שבזו הדרך נפרד ממך
הטבעת חותמך בהיסטוריית ההוראה
וזיכרונך יישאר חקוק בזיכרון כל תלמיד
ותלמידה
כל מורה ומורה
שהתבשמו מאישיותך

אילן יקר ואהוב שלנו  / שרה הלפרין

איש מופלא,רב ידע,רגיש נגיש,עדין ומתחשב
אכפתי,רציני,אוהב אדם, מאמין בחשיבות
עיסוקך,בתלמידיך ובצוות שאיתך
דווקא בשנה האחרונה כשהקשר איתך
היה הדוק כל-כך,שהיית נכון לתרום מן הידע
הרב שלך, שהרגשת כה טוב כשותף לנושאים
השונים אותם קידמנו בבית הספר נקטע פועלך
נשארנו אנחנו אילן חסרים,ריקים מנוכחותך
הכה משמעותית,מהחיוך המחמם שלך
ומהעיניים הסקרניות והטובות שלך.
בחצי שנה האחרונה בה ביקרנו אותך בבתי החולים
השונים,השתדלנו להיות אופטימיים
וכל מבט שלך או תזוזה קלה של היד או הרגל
הפיחה בנו כל פעם מחדש תחושה של
אופטימיות שהנה הנס בו יבוא ותחיה עימנו
כתמול שלשום אלא שהגורל בחר אחרת.
היתה לקותי ולי הזכות הגדולה לבקר אותך
בצהרי יום לכתך מאיתנו. לראות את מראה
פניך ,שאותם לעולם לא אשכח,פניך
המיוסרים,הכואבים ממצבך הקשה שלא
יכולת להסכים לו יותר.
בתקופה זו למדנו להכיר את המשפחה החמה
והאוהבת שחיבקה אותך כל חייך ובעיקר
ברגעיך המאד קשים.
טוביה ,חווה,עופרה והילדים התפללנו יחד
עמכם לנס שבסופו של דבר לא קרה לנו
יחד עמכם נחוש בחסרונו הגדול של אילן היקר
שלנו. גורלנו משותף, גם אנו איבדנו חלק
מהמשפחה והריקמה האנושית לא עוד כשהייתה.

אילן אהוב שלנו,בשמי ובשם כל צוות המורים,
ההורים והתלמידים,נוח על משכבך בשלום.
את זכרון אישיותך המופלאה נישא עמנו
לזכרון עולם
יהי זכרך ברוך

אילן  / קותי אלעזר

אני עדיין לא קולט שאני עומד כאן עם עשרות
-רבבות של אנשים-משפחתך,חברים ואוהביך
מול הקבר שבו אתה עומד לנוח מנוחת עולמים
משך יותר מארבעה חודשים הגעתי לבקר אצלך
לפעמים בגפי,לפעמים עם שרהלה מנהלת בית הספר
כדי לדבר אליך,ללטף אותך,להקריא לך,להשמיע לך
שירים וכל זאת בתקווה שאולי אתה שומע,חש ומרגיש
את הרצון העז של כולנושתחזור אלינו מהמקום בו היית
בכל פעם שהגעתי קרוב אל מיטתך אמרתי לעצמי - זהו
היום אילן יסתכל אלי ישירות ויגיד שלום קותי- חזרתי
ובכל פעם שעזבתי חשבתי לעצמי כמה חבל שזה לא קרה
ואולי בפעם הבאה זה יקרה
היו פעמים שנתת לי –בעצם לכל הסביבה –את התחושה
שאוטוטו זה קורה,וזה לא קרה
שלשום,ביום רביעי שוב הגענו אליך שרה ואני
וכשטוביה אביך קיבל אותנו כבר הבנו שהמצב
לא טוב
נגבתי את הזיעה הקרה מפניך כדי להרגיש אותך,
ולהקל עליך ,וזו היתה בעצם הפעם האחרונה
ואני לא ידעתי זאת
על אלונקה לקחו אותך לביה"ח ואתמול בבוקר
עם שחר צלצל אלי אביך ובשתי מילים
אילן איננו סגר את הגולל
ומה אפשר עוד להגיד קבל עם ועדה
מול הוריך היקרים ,שדאגו וסעדו והיו איתך
ימים כלילות
ואשתך עפרה וילדיך שקיוו וציפו שאבא יחזור,
וחבריך
המורים ותלמידך –כולם נשאו תפילה – אך
לצערנו
וליגוננו היא לא נענתה
אילן היקר – אתה תחסר לכולנו
זכרך יהיה נצור ושמור איתנו לשנים רבות

לאילן קרופיק חבר יקר  / גאולה חמילבסקי
           "לא המדרש עיקר אלא המעשה"

                                                       ( ר' שמעון בן גמליאל פרקי אבות א' משנה יז' עמ' ל )

נהגת לכתוב לתלמידיך

"חלפו עברו להן השנים,

בשמחה מהולה בעצב

נפרדו דרכינו,

פרידה בלתי נמנעת . "

 

נהגו לכתוב לך תלמידיך

"שנים עברו מאז נפגשו דרכינו לראשונה ,

נראה כאילו כל  זה היה רק אתמול .

מי היה מאמין שכבר הגענו לקו הסיום ."

 

אכן אילן מי היה מאמין

שפרידה בלתי נמנעת

אותה חגגת וגם כאבת ,

מצאה מקום בלב התלמידים

אותם הובלת אל קו הסיום .

 

אכן עמסת פרידות

וגמעת מרוצים – אל קו הגמר אצת

ובאותו מסלול נפתל של ריצה

בו אספת סרטים וגם מדליות

נפלת ולא קמת .

 

הבשורה הרעידה גם חבטה

בלבו של בית הספר,

רחשה ורגשה בלב דרדקים,

הלמה והחרידה פעימה של מורים .

 

התלמידים המו בעצב בכיתות ,

כמו קראו קינה בחבורה

והמורים יללו בלחש בחדרים ,

כמו נדם קול הדרשה .

 

גדלת והתחנכת

על ברכי נוף קדומים

האוצר בחובו נוף של זיכרון ,

זיכרון לחובבי ציון שעלו מרומניה (1882 )

שאתה להם דור רביעי .

זיכרון לשרה אהרונסון פעילת ניל"י (1880 – 1917)

שהשאירה חיזיון בלתי נשכח – פרק בהיסטוריה ,

ואתה אילן , באת והעלית אותו על נס .

 

למדת היסטוריה הרבה

וגם הפצת , כי לכך נוצרת ,

לא החזקת טובה זאת לעצמך *

ולא גבה לבך בתלמודך .

נהפוך הוא , נכון היית בכל עת

להנפיק דעת לכל שועט .

דעת שענפים לה הרבה ,

שלחת יד לא רק במה שהיה ,

אלא גם במה שהווה .

דרשת בספרות בפילוסופיה

בפוליטיקה וגם בתיאטרון .

לקחת חלק בארגון ובימוי

הצגות בבית הספר

ואף הופעת על הבמה ,

כשחקן מן השורה .

 

שחקן שירד עליו המסך

תמונה אותה לא העלה הבמאי ,

סצנה שהחרידה אף את האלוהים ,

עד כי נשימה השאיר באפך

ונעימת רקוויים פרט

להעריב את שנתך .

 

בעודך נושם

תפילה נשאנו לאותו ריבון

אנא ! אל תשלח ידך אל האילן .

 

אביך ואמך ציירו גם פסלו עבורך

צפרים שחורות גם לבנות

קיוו שאתה תפרוס כנפיים ,

למרות האברה השבורה .

 

אשתך ובניך

התפללו קראו לאותו מלאך

שעצר את היד המונפת לשחיטה

שיהדוף את היד המונפת לגדיעת האילן .

 

למרות הבקשות והתחינות

יצאה בת קול ואמרה

ברוך דיין אמת .

 

אכן אילן

אכן אבא טוביה, אימא חוה

אישה עופרה והבנים עידו ואיתי

מי היה מאמין ,

שאילן הגיע בטרם עת אל קו הגמר

שאילן ירד לפני הסיום מעל הבמה

שהפרידה בלתי נמנעת .

 

משפחת בית הספר ליידי דיויס  אבלים על מותך

שולחת תנחומים להורים לאישה ולבנים

מי יתן ולא תדעו עוד דאבה .

 

* ר' יוחנן בן זכאי , פרקי אבות ב' ,משנה ח' ,עמ' מד

 

לאילן היקר  / עדה ששון
מה אכתוב לך נפיל יקר לתאר את חייך:
אוהב אדם
רגיש ואכפתי לכל המתרחש
אוהב דעת ומעורה בכל
ציוני,אוהב מולדת
אוצר בלום של ידע בכלל והיסטוריה בפרט
מורה בלב ובנשמה
קשור בעבותות למשפחה
חבר אמיתי.

יחד למדנו בחוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה,
יחד למדנו בהכשרת מורים,
ויחד הכנו מערכי שיעור לתלמידנו.
יחד הרכבנו מודלים ללמד את האנטישמיות,השואה והציונות.
שיתפת אותי בצפונות ליבך,
שימחת אותי בשעה שנשאת את בחירת ליבך,עופרה,לאישה,
השתתפנו,איציק ואני במסיבת הברית לבנך בכורך,
ושמחנו כאשר נולד בנך השני.
לעולם תהיה חרוט בליבי
כאדם מיוחד במינו.

לא אשכח אותך

עדה ששון